פתרון אחד לדוגמא

הפרק הקודם הוקדש לתהליך בניית האמון שנדרש בכדי שניתן יהיה בכלל להסכים על פתרון כלשהו ואת הפרק הזה נקדיש לפתרון החוקתי עצמו. ניגש לסוגיה הזו בשני שלבים: בשלב הראשון נגדיר את הדרישות העקרוניות שנדרוש מהחוקה, ובשלב השני נציג שלד של פתרון, שעומד בדרישות הללו, ושיכול לשמש כבסיס עקרוני לחוקה.  

​
 

החוקה כמוצר

 

ניתן להסתכל על חוקה כאל סוג של מוצר: יש לה תפקידים מסוימים, ואלו נגזרים מדרישות שנגדיר לה. התובנות שהגענו אליהן בפרקים הקודמים מאפשרות לנו להגדיר את הדרישות באופן הבא -

1. מהו המוצר?

   1. החוקה תהיה החוק העליון במדינת ישראל ותעגן את שיטת הממשל, זכויות היסוד ואופן האימוץ והשינוי שלהם. 

2. מיהם הבעלים של המוצר?

   1. אזרחי מדינת ישראל. היות והחוקה היא החוק העליון במדינה -כל שינוי של החוקה, לרבות אימוץ שלה, ידרוש את אישורם של אזרחי ישראל בהצבעה ישירה.

3. מה המוצר נדרש לעשות? 

   1. כחלק מעיגון זכויות היסוד והגדרת שיטת הממשל, החוקה תקבע כיצד יבואו לידי ביטוי הייצוגיות, המשילות והגבלת הכוח בכל אחת מרשויות המדינה וכיצד אלו יפעלו אחת מול השנייה, כך שאלו יפעלו לטובת מימוש האינטרס הציבורי באופן האפקטיבי והיעיל ביותר ובצורה שמגבילה את כוחן

   2. ייצוגיות: הפעילות של כלל רשויות המדינה תונחה בראש ובראשונה על פי האינטרסים של אזרחי ישראל, כפי שהם מגדירים אותם. בכדי למנוע מצבים שבהם האינטרס הציבורי איננו בא לידי ביטוי או מעוות ע״י גורמים אחרים - שיטת הממשל תאפשר לאזרחים לקבוע הכיוון באופן הישיר ביותר, וזאת באיזון עם דרישות המשילות והגבלת הכוח

   3. משילות: האופן שבו יפעלו רשויות השלטון יאפשר להן לייצר את התועלת הכי גבוהה בעלות הכי נמוכה לאזרחים

   4. הגבלת הכוח: בכדי להבטיח את הגנתן ועליונותן של זכויות היסוד של הפרט ובכדי למנוע מצב של עריצות - זכויות היסוד של האזרחים יהיו מעוגנות בחוקה והכוח של כל אחת מרשויות המדינה יהיה מוגדר, מאוזן ומוגבל.

​
 

שלד עקרוני לפתרון 

 

כדי שלא להשאיר את הדברים ברמה תיאורטית מידי, ובכדי שלא ניוותר עם ההבנה שחוקה היא מעבר להישג ידינו, יש ערך בתרגום של הדרישות שהצגנו לשלד עקרוני לחוקה מפורטת. השלד המוצג כאן  - אינני טוען שאין טוב ממנו או שהוא נוגע בכל סוגיה וסוגיה שהחוקה תידרש אליה. הוא בכוונת מכוון לא מפורט עד תום, וזאת בכדי שנוכל להתמקד אך ורק בסוגיות המהות ולא בסוגיות שאכן דורשות פירוט אך אינן עומדות במרכז התיקון המיוחל. להלן השלד המוצע -​

1. החוקה תהיה החוק העליון במדינת ישראל, וככזו - האזרחים ומוסדות השלטון יהיו כפופים לה.  

   1. החוקה תכלול את הגדרת מבנה הממשל, זכויות היסוד ותהליכי האימוץ והתיקונים בחוקה.

   2. הצעה לחוקה תידון ותגובש ע״י ועידת העם (ראו פרק קודם) ותובא לאישור במסגרת משאל עם, בהתאם לחוק שיעבור בכנסת שיגדיר תהליך זה. 

   3. אימוץ החוקה ידרוש רוב מיוחד במשאל עם; שינויים בחוקה יובאו קודם כל לאישור הכנסת ברוב מיוחד, ולאחר מכן ידרשו רוב מיוחד במשאל עם לטובת אימוצם.

2. רשויות המדינה הן באות כוחם של אזרחי המדינה ותפקידן לשרת אותם: הכנסת (בית הנבחרים והרשות המחוקקת), הממשלה (שעומדת בראש הרשות המבצעת ומנחה אותה) ובית המשפט (הרשות השופטת)

   1. התפקידים, הסמכויות והגבלות הכוח של כל אחת מהרשויות יוגדרו בחוקה​ (ראו מטה)

3. ייצוגיות: רשויות המדינה יפעלו בשם אזרחי המדינה ולטובת האינטרסים שלהם

   1. חברי הכנסת ייבחרו בבחירות ישירות ע״י האזרחים בבחירות לכנסת

      1. אזרחי ישראל יבחרו נציגים לכנסת בבחירות אישיות-ישירות (ולא רשימות לכנסת); מנגנון הבחירה יקבע בחוקה.

      2. פעילות המפלגות תוסדר בחוק אך בכל מקרה המפלגות לא יעמדו בין האזרחים לבין המועמדים לכנסת בבחירות לכנסת.

   2. ראש הממשלה יבחר בבחירות ישירות ע״י האזרחים בבחירות לראש הממשלה

      1. אזרחי ישראל יבחרו ראש הממשלה בבחירות ישירות; מנגנון הבחירה יקבע בחוקה.

      2. מועמד לראש הממשלה יגדיר מועמד לסגן ראש ממשלה שירוץ איתו בבחירות. במקרה שבו ראש הממשלה לא יכול לבצע את תפקידו ובמסגרת התנאים שיוגדרו בחוקה - סגן ראש הממשלה ימלא את תפקיד ראש הממשלה עד לבחירות נוספות לראשות הממשלה, שמועדן יקבע בחוקה.

   3. שופטים יבחרו ע״י ועדה לבחירת שופטים

      1. הועדה לבחירת שופטים תורכב מנבחרי ציבור שיבחרו גם הם ישירות, ע״י האזרחים, ושאינם חברים ברשויות האחרות; מנגנון הבחירה יקבע בחוקה​

   4. ראש הממשלה ידווח לציבור על מצב האומה בדיון בכנסת ובדו״ח שנתי שיפורסם לציבור, אחת לשנה

   5. כל מועמד לתפקיד נבחר ציבור יידרש להציג מצע בחירות; כל נבחר ציבור מכהן יידרש להציג דין וחשבון לציבור שהיקפו יקבע בחוק, אחת לשנה

4. משילות: רשויות המדינה יפעלו באפקטיביות וביעילות כדי להגדיר ולממש מדיניות

   1. הממשלה, הכנסת והועדה לבחירת שופטים יבחרו לכהונות של 4 שנים; מועדי הבחירות ותהליכי המעבר יוגדרו בחוקה.

   2. הממשלה

      1. המנדט להרכבת הממשלה יינתן ע״י האזרחים לראש הממשלה הנבחר בבחירות לראשות הממשלה; הסמכות והאחריות על ממשלת ישראל היא של ראש הממשלה.

      2. מינוי השרים יעשה ע״י ראש הממשלה; מינוי הפקידות הבכירה יעשה ע״י ראש הממשלה והממשלה. מינויים מסוימים שיוגדרו בחוקה ידרשו את אישור הכנסת.

      3. ראש הממשלה ושרי הממשלה לא יוכלו להחזיק בשום תפקיד אחר מלבד תפקידם בממשלה; נבחרי ציבור, למעט ראש הממשלה, לא יוכלו להתמנות לתפקידים ברשות המבצעת.   

      4. בממשלה יהיו 12 שרים, למעט ראש הממשלה.

      5. הממשלה והרשות המבצעת יפעלו במסגרת חוקי המדינה ובמסגרת תקציב המדינה שיאושר בכנסת, אחת לשנה.

   3. הכנסת

      1. האחריות של חברי הכנסת תהיה בראש ובראשונה לציבור.

      2. ​חברי הכנסת לא יוכלו להחזיק בשום תפקיד אחר מלבד תפקידם בכנסת.

      3. הכנסת תפקח על פעילות כלל רשויות המדינה בעבודת ועדות הכנסת שתוגדר בחוק.

      4. הכנסת תדרש לאישור תקציב המדינה אחת לשנה, שיכלול את תקציב כלל רשויות המדינה.

      5. במצבים מיוחדים שיוגדרו בחוק - ובמקרה שסגן ראש הממשלה לא יכול למלא את תפקיד ראש הממשלה - הכנסת תוכל למנות מחליף לראש הממשלה עד לבחירות חדשות לראשות ממשלה.

   4. בתי המשפט

      1. בית המשפט העליון הוא הסמכות המשפטית העליונה במדינת ישראל והוא יפעל במסגרת החוקה וחוקי הכנסת.

      2. שופטים יבחרו ע״י הועדה למינוי שופטים שחבריה יבחרו בבחירות ישירות-אישיות ע״י אזרחי המדינה.   

5. הגבלת הכוח: התפקידים, סמכויות והגבלות הכוח של רשויות המדינה יהיו מוגדרים בחוקה, כמו גם זכויות היסוד של האזרחים במדינה

   1. זכויות היסוד של הפרט יעוגנו בחוקה, ובמסגרתן: חופש הביטוי, חופש העיסוק, חופש הקניין, החופש לדת ומדת ועוד; זכויות ייסוד אלו יהיו עליונות לסמכויותן של רשויות המדינה וכל החרגה תדרש מאלו תידרש להיות מוגדרת בחוקה.

   2. התפקידים, הסמכויות והגבלות הכוח של כל אחת מרשויות המדינה יוגדרו בחוקה. למעט מקרים שיקבעו בחוקה, לרשויות המדינה לא תהיה זכות בלעדית על פעילות כלשהי במדינה.

   3. במסגרת החוקה תוגדר מערכת האיזונים והבלמים בין הרשויות

      1. לרשות השופטת תהיה סמכות לביקורת שיפוטית על פעילות הממשלה והכנסת, במסגרת החוקה.

      2. לכנסת תהיה הסמכות לבקר את פעילות הממשלה והכוח לרסן את פעילות הממשלה בתנאים שיוגדרו בחוקה

         1. הכנסת תידרש לאישור תקציב שנתי לכלל רשויות המדינה.

         2. הכנסת תוכל לפזר את הממשלה ברוב מיוחד; פיזור הממשלה יגרור גם את פיזור הכנסת.

         3. הכנסת תוכל להקפיא תקציבי ממשלה מסוימים ברוב מיוחד, בכדי לייצר מנגנון בקרה על הממשלה שמשמעותם אינה הפלת הממשלה או אי אישור התקציב כולו. 

   4. כלל מוסדות המדינה יפעלו בשקיפות מלאה שתוגדר בחוקה; כל חריג לשקיפות זו יוגדר בחוקה.

   5. בחוקה יוגדרו מנגנוני הביקורת על פעילות מוסדות המדינה. 

   6. כהונה של ראש ממשלה, של חברי הכנסת ושל החברים בועדה למינוי שופטים תהיה מוגבלת לשתי כהונות בלבד.

​

שלד חוקתי שכזה יאפשר לנו להתמודד טוב הרבה יותר עם סוגיות הייצוגיות, משילות והגבלת הכוח שאנחנו מתמודדים איתן כיום, תוך הגברת אמון הציבור ברשויות המדינה, היות והוא מתמודד עם בעיות השורש שבחנו בפרקים הקודמים באופן פשוט וישיר. כמו בכל פתרון מוצע, גם בשלד המוצע כאן יש יתרונות וחסרונות, ונתייחס לסוגיות אלו ולגורמים שהובילו אותנו להצעה זו בכתבים אחרים. 

​

כפי שציינו קודם לכן, קיים מרחק בין השלד העקרוני המוצע לבין חוקה שלמה ואין טענה כי השלד המוצע כאן עונה על כלל השאלות שתידרש אליהן החוקה. עם זאת, הסכמה על עקרונות שכאלו היא דבר שהציבור הרחב יכול להגיע אליו, ועם הסכמה כזו - לחברי ועידת העם יהיה את המנדט ללכת ולצקת מתוך עקרונות כאלו הצעת חוקה שלמה, שהאזרחים - בתורם - יכולים לאמץ או לדחות. 

​

לסיום, חשוב לציין כי כל סעיף המובא כאן לפנייך ראוי לדיון, וייתן שיש הצעות טובות מזו. מעבר לרעיונות עצמם, התכלית של הבאתם בפנייך היא להראות שהגדרת היסודות לחוקה לישראל היא לא יעד בלתי מושג או רחוק מאיתנו, ולמעשה - יסודות אלו אמורים להיות פשוטים ונהירים, כך שכל אזרח יוכל לשקול אותם. רק כך נוכל להגיע לחוזה בין האזרחים לבין המדינה שהאזרחים באמת יוכלו לקחת אחריות עליו, שהוא - בסופו של דבר - תמציתה של ריבונות העם. 

​

אם תרצו, אין זו אגדה.

​

​

יהודית ודמוקרטית

​

עד כה, ולא במקרה, לא התייחסנו לאחת הסוגיות הרגישות ביותר בשיח על דמותה של המדינה, היא סוגיית האיזון בין ׳יהודית׳ ו׳דמוקרטית׳. מדוע? 

 

הסיבה הראשונה היא שמרבית הסוגיות שמדינת ישראל נכשלת קשות בהן - אינן נוגעות למאזן הזה, ובהקשר זה אפשר לכלול את הבטחון, הכלכלה, החינוך, הבריאות ועוד. האשליה כאילו המדינה לא יכולה לשרת את האזרח, בעוד מתקיים דיון ער על זהותה היהודית, נפוצה ומשתקת, ואנחנו חייבים להגמל ממנה. 

​

אך משהגענו להבנה זו, ננסה להתייחס לסוגיה עצמה: למדינה יש אמנם זהות, אך המדינה היא איננה אדם. מדינה היא מערכת חוקים שקבוצה של אנשים מסכימה לחיות במסגרתה. ככזו, היא חייבת לייצג מכנה משותף מספיק רחב שמאפשר לאזרחים שלה לחיות בה. בהקשר הזהות היהודי, כמו בכל הקשר אחר, אם כוחם המתרחב של מוסדות המדינה מביא למצב שבו קבוצה מספיק גדולה של אזרחים מרגישה שהיא כבר איננה חלק מאותו מכנה משותף, אזי עומדות בפנינו שלוש אפשרויות: או שנגביל את כוחם של המוסדות כך שהמכנה המשותף יגדל בחזרה; או שאנחנו גוזרים הרחקה של חלקים מסוימים בעם, שיכולה להוביל גם לפיצול או עזיבה; או שהמדינה הופכת לעריצות.

 

עניינית לסוגיית הזהות היהודית של מדינת ישראל, מי שאיננו חושב שניתן לקיים חברה דתית במדינה שאיננה מתערבת בסוגיות דת, טועה ומטעה, ומספיקה הסתכלות על אלפיים שנות גלות כדי להבין זאת. מעבר לסמלי השלטון ולחוק השבות, קשה להבחין בפעילות של רשויות המדינה סביב סוגיות דת שמייצרת ערך לאזרחים מעצם היותה פעילות רשמית של המדינה, כזו שגופים פרטיים והתארגנויות חברתיות אינם יכולים לייצר. נדגיש, כי בעולם שבו הייצוגיות מספקת והגבלת הכוח במקומה, רשויות המדינה יכולות לתמוך גם בפעילותם של התארגנויות כאלו, כפי שהן עושות בתחומים אחרים. אך המרחק בין תמיכה שכזו לבין אכיפה שלהן על ידי רשויות המדינה הוא מרחק גדול מאוד, וראוי שהמדינה תיסוג מפעילותה זו כחלק מהפתרון של בעיית השיטה.

​

במילים אחרות, אמונה ודת הן בין אדם לאלוהיו, ולא בין אדם למנהיגיו. לטובת האזרח, לטובת המדינה ולטובת האמונה - חשוב שנשאיר זאת ככה.