נורת אזהרה מהבהת: זה לא רק פלסטר, אלו תסמיני המחלה שתכריע אותנו
- האזרח ג׳
- 14 במרץ
- זמן קריאה 3 דקות
שר הביטחון חגג השבוע.
לא את חזרת החטופים.
לא את נצחוננו במלחמה.
ולא את פתרון משבר הנטל על המשרתים.
שר הביטחון חגג כי מנע את כניסתו של בכיר אחר במפלגת השלטון לתפקיד הנכסף של יו״ר התעשייה האווירית.
בחדשות יקראו לזה ׳שיקולים פוליטיים׳,
מעין פלסטר שעוזר לנו להתעלם מהמחשבה שזה מה שעוסק בו שר הביטחון.
כי ככה זה, וככה תמיד היה, וזה אפילו לא היה הכאב הגדול שלנו השבוע.
אבל כמו הרבה כאבים, גם שיקולים פוליטיים הם רק סממן למחלה האמיתית.
המחלה שתכריע אותנו.
האם לא הגיע הזמן שנטפל בה?
שיקולים פוליטיים, קווים לדמותם
הממשלה מנופחת, האיושים לא ראויים והתקציבים נבזזים.
ואנחנו? התרגלנו.
לא רק לעוולות הללו, אלא גם לעצבים שבאים איתם.
לכן, בכל פעם שאנחנו שומעים על עוד סכין שהרשויות תוקעות לאזרחים בגב, אנחנו כבר לא שואלים:
איך זה בכלל קורה?
אנו מבטלים את זה בתור ׳שיקולים פוליטיים׳, וממשיכים לקרבות ׳חשובים יותר׳.
אבל אם דמוקרטיה היא ריבונות העם, אזי כל החלטה שמקבלות הרשויות צריכה להיבחן דרך פריזמה אחת:
האם ההחלטה הזו משרתת את האינטרס הציבורי, כפי שהציבור מגדיר אותו?
ולכן, בכל פעם כשאנחנו שומעים את הביטוי ׳שיקולים פוליטיים׳ - כדאי לחשוב:
(1) או שהרשויות באמת משרתות את האינטרס הציבורי, כפי שהוא מגדיר אותו, גם אם אנחנו חושבים אחרת (וזה - אגב - קורה יותר ממה שאנו מוכנים להודות, כאשר שיקולים שמייצגים אלקטורטים אחרים במפה מתויגים כ׳שיקולים פוליטיים׳).
(2) או שהרשויות אינן משרתות את האינטרס הציבורי (נניח: ועדת חקירה, חוק הגיוס ושאר ירקות), ואז - ישראל פשוט ***איננה מתנהגת כדמוקרטיה***. לט-ת׳את-סינק-אין.
איך זה שרשויות המדינה פועלות שלא בהתאם לאינטרס הציבורי?
ה*סיבה* לכך היא ששיטת הממשל שלנו מאפשרת את זה. למעשה, היא כמעט בנויה לכך.
הכי קל לפטור את הדברים כ׳שיקולים פוליטיים׳. יותר קשה לשאול: למה שר הביטחון הוא בכלל איש מפלגה? למה בכלל ראש הממשלה צריך למנות אותו לתפקיד? למה מפלגות לשון המאזניים קובעות את גורל המדינה? ולמה - הו למה - אנחנו לא בוחרים את חברי הכנסת שלנו, כדי שיעבדו עבורנו? ׳שיקולים פוליטיים׳ אינם המחלה, אלא נורת אזהרה מהבהת. תסמינים ברורים של שיטת ממשל כושלת, שאינה בנויה לכך שרשויות המדינה ישרתו את אזרחיה.
לסיום, צריך להבין את גודל האירוע
בסוף השבוע כזה,
כשהחטופים עדיין שם,
ורוחות המלחמה מתחזקות,
והתחקירים מתחילים לצאת,
הכי קל לומר ׳בסדר, אז עוד מקרה של שחיתות בממשלה, אבל יש לנו דברים חשובים יותר על הראש׳.
אבל אין לנו דבר חשוב יותר מלייצר לנו רשויות מדינה שמשרתות את העם.
באמת שאין.
זה נוגע בחטופים. זה נוגע במלחמה. זה נוגע בתקציב. זה נוגע בגיוס. זה נוגע בחקיקה המשפטית. זה נוגע בועדת החקירה. וזה נוגע באמון הבסיסי שלנו, שרשויות המדינה פועלות בשמנו.
ולכן - המאבק על שיטת הממשל הוא החשוב ביותר שלנו, והוא גם זה שבו אנו יכולים לנצח.
אבל כדי לנצח בו אנו קודם כל צריכים לקיים אותו, וזה - עדיין - לא קורה.
׳שיקולים פוליטיים׳ הוא פלסטר שהתרגלנו אליו, אבל אנו יכולים להתייחס אל התסמינים הללו גם כאל נורת אזהרה מהבהבת: כל פעם שאת שומעת ׳שיקולים פוליטיים׳, תחשבי על המחלה עצמה.
הגיע הזמן לטפל בה.
שבת שלום, ושנצליח.
הדרך לישראל טובה יותר עוברת דרך תשתית רעיונית חזקה. מצאת בדברים ערך? חילקי עם אחרים 🫵.
לקבלת הטור השבועי לווטסאפ ובלי בלבולי מוח מיותרים - זה פה.
תגובות ושאלות יתקבלו בשמחה ב- g@citizeng.co
נ.ב -
בחודשי הקיץ לקחתי הפוגה מכתיבת הטורים השבועית, ואת הזמן הזה הקדשתי ל׳שיעור אזרחות׳.
׳שיעור אזרחות׳ מבקש לשמש לנו כמשקפיים: דרך להבין את הארץ הזו טוב יותר, ולהילחם עליה נכון יותר. הוא מתבונן בישראל מנקודת מבט אחרת, ודרכה - מנסה לספר לנו סיפור רעיוני שונה של הבעיה, של הפתרונות ושל הדרך אליהם. בדרך, הוא מציב בפנינו מראה שלא תמיד נוח להתבונן בה, אבל שבלעדיה - לא יהיה תיקון.
הסוגיות שהוא עוסק בהן רלוונטיות לכולנו, ולכן - גם המבנה, האורך והעריכה של הספרונצי׳ק הזה הותאמו לקריאה שזמינה לכולם. אני מזמין אותך לקרוא אותו ומקווה שישרת אותך.