שיטת הממשל היא ה-בעיה. זה למה.

בערך פעם בשבוע, אני חוזר לתל-אביב.

העיר הזו, שבה התבגרתי, שבה פגשתי את בחירתי, שבה נולדו ילדיי, מחזיקה אצלי עדיין פינה חמה בלב, אבל כבר איננה בית.

אולי כי הגיל, אולי כי ניו-יורק, ואולי כי בשלב מסוים הבנתי שהיא פשוט לא כל כך אמיתית. שלצד הקלילות והיופי שזורמים בשדרותיה, משהו בפשטנות שלה כבר לא מסתדר לי.

השבוע, כשהתהלכתי ברחובותיה, נתקלתי בשלט הזה והוא הציף אצלי את התחושות האלה.

חשבתי לעצמי: מה כל כך מפריע לך בו?

האם זו הגדרת הבעיה ששוב - כמה נוח - חוצצת בין הכחול-שלנו לכתום-שלהם?

האם זה הפתרון הנבוב-כל-פעם-מחדש של בחירות?

או שמא זה החשש, שגם השלט הזה - משכנע את המשוכנעים-ממילא?

כן וכן וכן. השלט הזה אמנם נותן תחושת חמימות בתא התהודה התל-אביבי, אבל גם מזקק את הרדידות הרעיונית של מחנה שמנסה להיאבק בממשלה שבוגדת בעמה, ופשוט לא מצליח. יותר משנה לאחר האסון - הפתרונות עדיין חלולים והמחאה מאבדת גובה, אבל שורש העניין נותר כשהיה: טרם הגדרנו את הבעיה שמולה אנו עומדים.

וכאילו מתוך תסריט, מאוחר יותר באותו היום פוטר פה שר ביטחון, באמצע מלחמה, בגלל שהתנגד לחוק שרוב הציבור גם הוא מתנגד לו, ומנגד - התשובה הכמעט-אוטומטית, הדי-מדודרלת והמאוד-צפויה הייתה: צאו לרחובות. כן, הרי זה הולך לעבוד.

ציניות בצד, זה באמת מאוד עצוב. כך נראה מחנה אבוד.

מהי ה-בעיה של ישראל?

הטענה המרכזית שפרויקט זה טוען כבר תקופה היא אחת: שרוב רובם של התחלואים של חיינו הם תסמינים של מדינה שאינה משרתת את אזרחיה, ושבעיית השורש של ישראל היא שיטת הממשל שלה. כי כאשר שיטת הממשל אינה בנויה לריבונות העם - רשויות המדינה אינן משרתות את האזרחים.

נשמע פשוט, אולי אפילו הגיוני, אבל את עדיין לא קונה את זה, נכון?

הרי ביבי. או החטופים. או הגיוס. או המלחמה. או ההתנחלויות. או האיראנים. או התקציב. או גלנט. או בן-גביר. או סמוטריץ׳. או לפיד. או גנץ. או הימין. או השמאל. או כל תסמין תורן אחר.

אז במקום להתווכח, בואי נצא למסע קצר: תבחרי את ה-בעיה שלך. באמת, כל בעיה.

עכשיו, תשאלי את עצמך שלוש שאלות:

האם הבעיה הזו מתקיימת כי רוב העם, יחד איתי, מבקש דבר אחד, והרשויות עושות דבר אחר?
האם הבעיה הזו מתקיימת בגלל שהרשויות כן פועלות בשם האינטרסים של האזרחים, אך אינן מצליחות לייצר לנו תועלת?
האם, במצב שבו הרשויות אינן פועלות בשמנו או שאינן מצליחות לייצר לנו תועלת, לנו - כאזרחים - אנו חסרי אונים ביכולת שלנו לומר ׳עד כאן׳?

אני באמת לא יודע מה ה-בעיה שבחרת, ואת מוזמנת לבדוק זאת עם בעיות אחרות, אבל אני משוכנע שהתשובה ל(לפחות) אחת מהשאלות הללו היא ׳כן׳. אם זה המצב, אזי בבעיה שאת הגדרת - או (1) שהרשויות אינן מייצגות את האינטרסים של האזרחים, או (2) שאינן יכולות למשול באפקטיביות כדי לייצר לנו תועלת או (3) שאין לנו יכולת להגביל את כוחן (או, כפי שקורה בארץ, גם וגם וגם); וכל אחת מהאפשרויות הללו הן סממן של בעיית שורש אחת: שיטת ממשל כושלת.

שהרי מהי שיטת הממשל? זוהי מערכת העקרונות והכללים שמגדירים את מערכת היחסים בין האזרחים לרשויות המדינה ואת האופן שבו הם פועלות. במדינה שבה העם הוא הריבון, שבה הרשויות הן באות כוחם של האזרחים, תפקידה של שיטת הממשל להביא לכך שהרשויות פועלות בשם האינטרסים של אזרחי המדינה; שהרשויות מושלות באופן אפקטיבי ויעיל כדי לייצר תועלת לאזרחים; ושלאזרחים יש את הסמכות להגביל את כוחן. בישראל - שיטת הממשל כושלת כשלון חמור בכל אחד מתפקידיה, ואת תסמיני המחלה הזו אנו חווים יום-יום, שנה-שנה.

ממשלה שמעודדת השתמטות בניגוד לרצון העם? שממסמסת ועדת חקירה ממלכתית שהעם דורש? שממשיכה להתרחב בזמן שהציבור נאנק תחת הנטל הכלכלי? או שרים חדלי אישים שנכשלים בניהול מערכות הציבוריות שעליהן הם אמונים? ממשלות שמשך כהונתן הממוצע הוא כשנתיים? ממשלות ששריהן עסוקים במריבות פנימיות, במקום לעבוד יחד לטובת הציבור? או כנסת שאינה יכול לבקר את הממשלה? חברי כנסת שאינם נבחרים על ידי הציבור ואינם מדווחים לו? אזרחים שמתחילים להבין ש - בתיאוריה - זו מדינה שבה העם הוא הריבון, אבל - במציאות - אנו חסרי אונים מול אלו שאמורים לשרת אותנו? כל אלו - וזו רשימה חלקית ביותר - תוצרים של שיטת הממשל שלנו.

לסיום, קצת אופטימיות: למה שיטת הממשל היא גם ה-בעיה שאנו יכולים לפתור

בעיית שיטת הממשל ראויה לניתוח מסודר ומעמיק יותר. ב׳שיעור אזרחות׳ תוכלי למצוא ניתוח כזה, שמראה - כחול על גבי לבן - כיצד כמעט כל התחלואים שאנו סובלים מהם - החל משלטון המיעוט, דרך חידלון הממשלה ועד חוסר האונים שלנו - הם תוצר ישיר של שיטת הממשל הישראלית; מהם הפתרונות לבעיית שיטת הממשל; וכיצד נראית הדרך אל הפתרון.

אך שיטת הממשל איננה ה-בעיה רק בגלל שזו בעיית השורש של ישראל. מה שהופך אותה למיוחדת, בטח בימים אלו, הוא שזו גם בעיה שאנו יכולים לפתור. רוב גדול של הישראלים עדיין מבקש לחיות במדינה שבה העם הוא הריבון, ולכן הסכמה על חוקי משחק חדשים - שמייצרים לנו מדינה שבנויה לשרת את אזרחיה - איננה תלויה בחלוקה השבטית והמשתקת שהתרגלנו אליה.

האם בוחרי הציונות הדתית מבקשים לחיות במדינה שבה המיעוט כופה את דעתו על הרוב בסוגיית הגיוס? האם הם בוחרי הליכוד נהנים משלטון היהלומים של שרת התחבורה, בזמן שהם תקועים בפקקים? האם בוחרי מפלגות הקואליציה נהנים מכך שבמהלך מערכה צבאית ומדינית קשה כמו זו, הוחלפו בישראל גם שר החוץ וגם שר הביטחון, תוך פחות משנה, על ידי אותו אדם שחסר ניסיון בשתי המערכות?

אזרחי ישראל, ברובם המוחלט, מוכנים לקבל על עצמם את ריבונות העם, הם רק לא מודעים לכך שזו איננה המדינה שבה הם חיים. לכן, שיטת הממשל איננה רק בעיית השורש של ישראל - אלא גם ההזדמנות שלנו לקבל - יחד - את אחת ההחלטות המשותפות החשובות ביותר שאי פעם נקבל. בהיבט הזה, תיקון שיטת הממשל אינו רק התיקון של ישראל, אלא גם חלק מהתיקון שלנו.

לכן - שיטת הממשל ה-בעיה של ישראל. שם צריך להתחיל ושם צריך לסיים.

שבת שלום, ושנצליח.

״תיקון שיטת הממשל נדמה כמשימה בלתי אפשרית. כיצד נוכל להסכים על חוקי משחק חדשים, כאשר איננו מסוגלים לנהל דיון משותף? זו אכן משימה קשה, אבל יש בה נקודת אחת של אור. בעיית השורש - וגם הפתרונות שלה - אינם מוגדרים על פי קווי החלוקה שאנחנו רגילים אליהם. מדינה שמשרתת את אזרחיה אינה אג׳נדה של שמאל או ימין, דתיים או חילוניים, ערבים או יהודים; זהו כוכב הצפון של אלו שרואים את ישראל כמדינה שבה העם הוא הריבון, וזהו רוב מוחלט של אזרחי ישראל. כלומר, בהחלטה הכי חשובה שנקבל יחד - רוב מוחלט של הישראלים חותר לאותו כוכב הצפון״. נקודה אחת של אור, מתוך ׳שיעור אזרחות׳

תודה על הקריאה ולכל מי שעזרה השבוע. אם מצאת ערך בדברים - אנא חילקי עם אחרים 🫵, זו גם אחריות שלך.

לקבלת הטור השבועי ישר לווטסאפ כל שישי בבוקר (ובלי בלבולי מוח מיותרים) - זה פה.

תגובות ושאלות יתקבלו בשמחה ב- g@citizeng.co