אזהרה: אנשים טובים לא יספיקו
- האזרח ג׳
- 28 בדצמ׳ 2024
- זמן קריאה 6 דקות
עודכן: 30 בדצמ׳ 2024
השבוע חזרתי לכבישי הצפון.
אולי זה הגשם ואולי כי עבר זמן, אבל השדות נראו ירוקים יותר והמרחבים הרגישו גדולים יותר,
וזה מילא אותי במעין אופטימיות כזו.
שעוד יהיה כאן טוב.
אבל מה שריגש אותי במיוחד היה שלאט-לאט, לצפון חוזרים גם האנשים.
אנשים ט-ו-ב-י-ם.
הם בכבישים. הם ביישובים. והם בשלטי הבחירות.
ואנשים טובים הרי מביאים תקווה.
אבל בזמן שהגלגלים של האוטו מסתובבים על הכביש, גלגלים אחרים התחילו להסתובב בראש.
וציטוט אחד, ששמעתי פעם, פשוט לא הניח לי.
האם הטוב הזה באמת יגיע?
״אינני מאמין שהפתרון לבעיותינו הוא פשוט לבחור את האנשים הנכונים. הדבר החשוב הוא ליצור אקלים פוליטי שבו יהיה כדאי מבחינה פוליטית לאנשים הלא-נכונים לעשות את הדבר הנכון.״ - מילטון פרידמן
האנשים הטובים ואלו שעושים טוב
מילטון פרידמן היה כלכלן אמריקאי. חתן פרס נובל. מוכשר מאוד ושנוי במחלוקת לא פחות.
השבוע, נזכרתי במילים שלו בגלל זמזום מוכר שחזר לחיינו:
״אנחנו צריכים אנשים ט-ו-ב-י-ם בפוליטיקה״.
את המנטרה הזו אנחנו שומעים הרבה לאורך המלחמה, ובשבוע האחרון אני שומע אותה יותר, בעיקר מכיוונה של תנועת ׳קומו׳.
קומו היא תנועה שקמה על ידי משפחות השבעה באוקטובר, ושמבקשת להביא תיקון לישראל. יונתן שימריז, הפנים הבולטות שלה, כבר לימד אותנו את אחד משיעורי האזרחות החשובים שלמדנו כאן בשנים האחרונות, כשהוביל את טקס המשפחות לציון שנה לשבת השחורה. הוא הראה לישראלים שהם יותר מנתיניה של המדינה, ושבעצם - יכולה להתקיים כאן מערכת יחסים אחרת בין ישראל לישראלים: כזו שבה האזרחים הם בעלי הכוח, ושרשויות המדינה הן באות כוחם.
על כך - אפשר רק להצדיע לו ולתנועה שהוא מוביל.
בשבועות האחרונים, אני שומע את ׳קומו׳ בעיקר בהקשר ההנהגה של ישראל - זו שישנה, וזו שאיננה. השבוע, בכנס התנועה, שימריז זיקק בצורה מדויקת את הטרגדיה של ישראל:
שההנהגה שלנו פשוט אינה עוסקת בשירות העם.
״מעולם לא היה כאן פער גדול יותר בין עם ישראל לבין מי שמנהיג אותו״. - יונתן שימריז, השבוע בכנס ׳קומו׳, ה-25 בדצמבר, 2024
אך בעוד שימריז עושה עמנו חסד בהארת הפתולוגיה הבסיסית הזו בריבונות העם, הוא ממשיך משם למסקנה מסוימת מאוד, ומסוכנת למדי:
״אין לנו ברירה אלא למלא את החלל הזה בעצמנו. אין לנו ברירה אלא להצמיח את דור ההנהגה החדש של מדינת ישראל״.
למה הבנה לכאורה-כל-כך-מובנת-מאליה יכולה להיות כל כך מסוכנת? כי היא מניחה שהבעיה נמצאת במקום אחד, ולא במקום אחר. הנחת העבודה של ׳קומו׳ היא שהמנהיגים הטובים אינם בקרבנו. שצריך להצמיח אותם. שאיכשהו - הם לא שם, ושאם רק יגיעו - יהיה כאן טוב יותר.
אבל מה אם המנהיגים הללו מתהלכים בקרבנו?
מה אם הבעיה איננה היעדרם של אנשים טובים, אלא מה שמונע מהם מלהגיע למעלה?
מה אם הבעיה היא ששם למעלה, גם האנשים הטובים שלנו אינם יכולים לעשות טוב? ומה אם נייצר עדר של מנהיגים טובים, וגם הם ייכשלו בגלל שפספסנו את הבעיה האמיתית?
במילים אחרות, אולי השאלה שעלינו לשאול איננה ׳למה אין לנו אנשים טובים, שם למעלה?׳, אלא:
׳מדוע האנשים שם למעלה אינם עושים טוב?׳
בדרך לכנסת: למה האנשים הטובים נופלים?
נניח לרגע שכדי לעשות טוב - כל מה שצריך בהנהגה הם אותם אנשים ט-ו-ב-י-ם, ונשאל: למה, בעצם, אנשים כאלו - כמו יונתן שימריז ואחרים - לא מובילים את המדינה? האם זה בגלל שהם לא קיימים?
הרי ברור שהם קיימים. אנו רואים אותם יום-יום בצבא, בתעשייה, באקדמיה ובשירות הציבורי. אז למה הם לא בפוליטיקה? האם זה בגלל שהם לא רוצים לקחת חלק בהובלת המדינה? שהם לא מבינים את הצורך? או שאולי זה משהו אחר?
כדי לענות על השאלות הללו - צריך להבין כיצד בכלל מגיעים לעמדות הנהגה במדינה, ובישראל - זה מתחיל באופן שבו אנו בוחרים נציגים לכנסת.
וככה זה עובד: נניח שיש לך משהו להציע, ושאת רוצה להיות שליחת ציבור. תכירי - קודם כל יש לפנייך אחוז חסימה של ארבעה מנדטים. ארבעה פאקינג מנדטים - שזה אחד מכל שלושים קולות - הוא כרטיס הכניסה לכנסת. למה? כי חברי הכנסת שלנו - בהחלטה שהם היו בה בעלי עניין - החליטו שזה המענה הראוי ליציבות השלטונית הנעדרת בישראל (החוק, אגב, נכנס לתוקף ב-2015, ותעשו את החישוב לבד כמה זה עובד בינתיים).
מה הסיכוי של מועמדת כזו להגיע לכנסת ולנענע את המערכת, מבלי להיות חלק ממפלגה קיימת? אלא אם כן מדובר בקבוצת כוכבים (שגם היא - בדרך כלל יוצאת המערכת הקיימת), הסיכוי נמוך מאוד (וזה לפני שלקחנו בחשבון מימון מפלגות ושאר יתרונות לא-תחרותיים שהמפלגות הקיימות מחזיקות ומתחזקות).
אז מה עושים? נכנסים דרך רשימה מפלגה קיימת. ואיך את זה עושים? זה כבר תלוי במנגנוני הבחירה של המפלגה, אבל רוב חברי הכנסת שלנו אינם נבחרים בפריימריז, ו*אף אחד* מהם לא נבחר על ידי הציבור הרחב.
שוב, כי זה חשוב: רוב חברי הכנסת שלנו אינם נבחרים בפריימריז פתוחים, ו*אף אחד* מהם לא נבחר על ידי הציבור הרחב. התרגלנו לאבסורד הזה וזה נשמע לנו מובן מאליו, אבל בכנסת ישראל יש אפס נבחרי ציבור. אפס.
המשמעות היא פשוטה: קיים מנגנון אחר, שאינו ציבור הבוחרים, שקובע את רשימת המפלגות לכנסת. למנגנון הזה יש אינטרסים משלו (כוח במנגנונים המפלגתיים, ג׳ובים, תקציבים, שימור הקואליציה וכד׳), ואם ברצונכם להיכנס לרשימת המפלגה, ובטח אם ברצונכם להישאר בה לקראת הבחירות הבאות - אלו האינטרסים העליונים שאתם צריכים לשרת.
במילים אחרות, הדרך לכנסת מורכבת משני מסלולים: מסלול מכשולים כמעט-בלתי-עביר לאנשים שמבקשים לשרת את האינטרס הציבורי באמצעות מפלגות חדשות, ואוטוסטרדה סלולה לעסקנים ולחדלי אישים, שמוכנים למכור את מה שצריך ואת מי שצריך כדי לרצות את מנגנוני המפלגות הקיימות.
במצב הזה, האם הבעיה היא היעדרם של אותם אנשים ט-ו-ב-י-ם, או המכשולים שאנו שמים בפניהם בדרך לכנסת?
בתוך הכנסת: למה האנשים שכבר שם לא עושים טוב?
אבל רגע, יש גם אנשים טובים בכנסת, לא? וגם אלו שפחות טובים - גם הם הרי אמורים לשרת את האזרחים. אז למה האנשים שבכנסת לא משרתים אותנו, בעצם?
למה כנסת ישראל בחרה לצאת לפגרה בזמן מלחמה, בניגוד לרצון העם? למה כנסת ישראל ממשיכה לקדם חוקי השתמטות, בניגוד לרצון העם? ולמה כנסת ישראל מגבה את הממשלה בסירובה להקים ועדת חקירה ממלכתית, בניגוד לרצון העם?
התשובה פשוטה: מצד אחד, כאשר חברי הכנסת אינם נבחרים על ידי אזרחי המדינה, הם אינם מדווחים להם כי אינם תלויים בהם. מצד שני, הכנסת - שאמורה לייצג את העם - בפועל נשלטת על ידי הממשלה. תוסיפו לזה מנגנון שבו מפלגות מיעוט קובעות את גורל הממשלה, ותבינו כיצד חברי הקואליציה - שהם רוב בכנסת - פועלים בניגוד לרצון העם, ולעתים גם בניגוד גמור לרצון הבוחרים שלהם.
העיוות המובנה הזה בייצוג האינטרסים של הציבור אינו חדש, וגם הוא - כמו מסלול הכניסה לכנסת - תולדה ישירה של שיטת הממשל הישראלית. אז מדוע שאנשים חדשים - טובים ככל שיהיו - ישנו את התוצאה, אם מקור הבעיה במקום טחר?
מפלגת הציונית הדתית, שבניה ובנותיה משלמים מחיר כבד ביותר במלחמה ודורשים ממנה תיקון בנושא עוול הגיוס, ממשיכה לגבות את מהלכי הממשלה, שמקדמת את חוקי ההשתמטות. האם צריך אנשים טובים במיוחד כדי להבין שאת העוול הזה צריך לתקן? האם חברי הכנסת שלנו לא יודעים שהם פועלים בניגוד לרצון הבוחרים שלהם? או שבעצם - מערכת האינטרסים המעוותת הזו מובנית במערכת, והיא זו שמנתקת את ההנהגה שלנו מהעם?
לסיום, האמת שבין פרידמן לשימריז
יונתן שימריז צודק כשהוא אומר לנו שאנו צריכים אנשים טובים בהנהגה.
אבל הנחת העבודה שאומרת שאם נצמיח כאן דור חדש של מנהיגים - יהיה כאן טוב יותר, מתעלמת מהמציאות הישראלית: בישראל, לאנשים טובים קשה הרבה יותר להגיע להנהגה בגלל שיטת הממשל שלנו; ושם למעלה - אותה שיטת ממשל מובילה למצבים שבהם הנציגים שלנו - גם הטובים שבהם - פועלים בניגוד לאינטרס הציבורי.
ככה זה בנוי.
זו מערכת ההפעלה שלנו.
וכל עוד לא נתקן אותה, גם עדר של אנשים ט-ו-ב-י-ם לא ישנו את המצב.
ולכן, התשובה לשאלה שהתחלנו איתה נמצאת איפשהו בין שימריז לפרידמן: כן, אנחנו צריכים אנשים טובים בהנהגה, אבל יותר מזה - אנחנו צריכים מערכת הפעלה שסוללת לאנשים טובים את הדרך להנהגה, ושבה כל המנהיגים - טובים ואלו שאינם כה טובים - עובדים בשביל האזרחים.
המנהיגים הראויים לישראל כבר מתהלכים בינינו. לא צריך להצמיח אותם, צריך רק לאפשר להם להנהיג. ובשביל זה - לא נדרשת רומנטיקה על צמיחה של אנשים טובים יותר, צריך לתקן את השיטה.
זה עלינו. קומו.
שבת שלום, ושנצליח.
נ.ב -
בחודשי הקיץ לקחתי הפוגה מכתיבת הטורים השבועית, ואת הזמן הזה הקדשתי ל׳שיעור אזרחות׳.
׳שיעור אזרחות׳ מבקש לשמש לנו כמשקפיים: דרך להבין את הארץ הזו טוב יותר, ולהילחם עליה נכון יותר. הוא מתבונן בישראל מנקודת מבט אחרת, ודרכה - מנסה לספר לנו סיפור רעיוני שונה של הבעיה, של הפתרונות ושל הדרך אליהם. בדרך, הוא מציב בפנינו מראה שלא תמיד נוח להתבונן בה, אבל שבלעדיה - לא יהיה תיקון.
הסוגיות שהוא עוסק בהן רלוונטיות לכולנו, ולכן - גם המבנה, האורך והעריכה של הספרונצי׳ק הזה הותאמו לקריאה שזמינה לכולם. אני מזמין אותך לקרוא אותו ומקווה שישרת אותך.
תודה על הקריאה ולכל מי שעזרה השבוע. אם מצאת ערך בדברים - אנא חילקי עם אחרים 🫵, זו גם אחריות שלך.
לקבלת הטור השבועי ישר לווטסאפ כל שישי בבוקר (ובלי בלבולי מוח מיותרים) - זה פה.
תגובות ושאלות יתקבלו בשמחה ב- g@citizeng.co