דברים שאסור להגיד, ואסור לחשוב

השבוע, דווקא השבוע, נזכרתי באותה שאלה.

שאלה שנשאלה כבר לפני מספר שבועות, ומאז - פשוט לא מניחה לי.

שאלה אותה אחת מהעיתונאיות החשובות שגדלו כאן - וגם בגלל תוכנהּ וגם בגלל מי ששאלה אותה - היא מספרת את סיפורו של הדיון הציבורי סביב שאלת עסקת החטופים, ואיך הוא מוביל אותנו לאבדון.

אוסף משפטים שעל פניו מבטא סקרנות, אבל בפועל משדר ביטול.

ביטול הדעה האחרת.

ביטול הצד האחר.

וכתוצאה מכך - ביטול הדיון והאפשרות להכריע בו.

והביטול הזה - הגם שלעתים מאוד נוח - עולה לנו ביוקר.

ממש בדם של אנשים.

״להבין מה, איתי? מה אתה רוצה שאני אבין? בתור אדם חילוני, אדם שמקדש את ערך החיים ואת ערך הערבות ההדדית, והסולידריות שלנו כישראלים... אני מדברת עכשיו לגמרי על עצמי, איתי, שלא מצליחה להבין, איך אחרי אסון כזה, קטסטרופה כזו, מימדים כאלה של הפקרה, יכול להעלות בדעתו של מישהו, שלא לעשות עסקה שתחזיר את כל החטופים הביתה? מה אני מחמיצה, איתי, מה אני לא מבינה?!״. אילנה דיין, מתוך הראיון עם איתי דקל-חן, אחיו של החטוף שגיא דקל-חן, בתכנית ׳נכון להבוקר׳, ה-30 בינואר, 2025.

האם מותר לחשוב אחרת?

כשדיין שאלה את השאלה הזו, היא התכוונה לכל מילה.

שהיא באמת לא מבינה איך מישהו ***יכול*** להתנגד לעסקה הזו.

ו***זה*** מה שכל כך שמטריד כאן.

שאחרי יותר משנה, כשאנו עדיין בתוך הדילמה הערכית והאסטרטגית החשובה בדור האחרון - אחת מבכירות העיתונאיות שלנו באמת לא מבינה ש***יש פה בכלל דיון***.

שאפשר להתנגד לעסקה גם אם אתה תומך בהקמת ועדת חקירה ממלכתית. וגם אם אתה לא משיחי. וגם אם אין לך אינטרסים זרים. וגם אם אתה אדם ערכי. וגם אם אתה לא מחפש נקמה. וגם אם שילמת מחירים כואבים. וגם אתה מבין שזו מחויבות קדושה להחזיר את כולם, אתמול, הביתה.

אפשר.

(וכן, יש מספיק כאלו שהמניעים שלהם זרים, אבל יש גם הרבה כאלו שפשוט חושבים אחרת.)

ובין אם את מסכימה איתה ובין אם לאו - זו דעה שצריכה להישמע.

כדי שנלבן את הדברים.

כדי שמי שחושב אחרת - ידע שקולו נשמע.

ואולי חשוב מכל - כדי שנוכל להכריע בדיון הזה, יחד.

אבל ברוב אולפני החדשות הדעה הזו לא רק שהפכה למוקצה מחמת מיאוס, היא פשוט אינה קיימת. כאילו עצם קיומו של הדיון של מרמז על קבלה של דעה אחת, וביטולו מרמז על נכונותה של דעה שנייה.

ו***הביטול הזה*** מוביל אותנו בדיוק למקום שאליו הגענו.

איך זה שעד היום, יותר משנה לאחר השבת השחורה, לא ראינו דיון מעמיק אחד על הדילמה שישראל נדרשת להכריע בה? איך עדיין לא ראינו במסך הטלוויזיה שתי דמויות מעולם הרוח, או האתיקה, או הדת או תבחרו-מה-שתרצו, ונתנו להן לדון - אבל באמת לדון - על השיקולים לכאן ולכאן? על המחויבות שלנו אחד לשנייה ומשמעות האובדן של חטופים בשבי? על לקחי ההיסטוריה מעסקאות קודמות על החטופים והנרצחים הבאים? האם באמת אין כאן מקום לדיון בין המשימה הקדושה של הצלת חיים, למשמעויות האסטרטגיות של עסקה על ביטחון המדינה? איך השאלה הכי עמוקה, הכי רגישה והכי מדממת הפכה להחלטה שכל כתב-בשקל-שהכתיר-עצמו-פרשן-לענייני-דה-לה-שמטעס יודע להכריע בה בטריויאליות מקוממת? ואיך - פור-גודס-סייק - הצלחנו להפוך גם את הדיון הקדוש הזה לדיון בין טובים לרעים?

לאן כל זה מוביל?

בעולם אחר, שבו דיון כזה היה מתקיים, הוא גם היה מתקיים בכנסת.

ובעולם ההוא - אל הכנסת היו עולות המשפחות. ומומחי הביטחון. ואנשי הרוח והדת. וסתם אזרחים מן השורה.

ושם, היו יושבים חברות וחברי הכנסת ומקשיבים. אבל באמת מקשיבים.

בלי השלשלאות של הקואליציה והאופוזיציה. בלי התיקים. ובלי מרכזי המפלגה.

רק הם , מצפונם ומיטב שיקול הדעת שלהם.

נבחרי ציבור שמתכוננים להצבעה החשובה בחייהם.

ואחרי שהם היו מקשיבים ומתדיינים ומצביעים, הם היו חוזרים לעם ואומרים לו: זו הכרעת העם.

ולבסוף, הם היו ניגשים לממשלה, ואומרים לה: זו הכרעת העם.

דיון כזה היה מוכרע לכיוון כזה או אחר, וכולנו היינו מרוויחים ממנו: חלק היו מקבלים את התוצאה שביקשו, האחרים היו יודעים שקולם נשמע, וכולנו היינו יכולים לעמוד ההחלטה.

אבל דיון כזה והחלטה כזו מעולם לא התקיימו כאן. לא עם החקיקה המשפטית. ולא עם הגיוס. ולא עם החטופים והמלחמה.

ודיונים שאינם מתקיימים, דינם גם שלא להיות מוכרעים. וככה - הגענו עד הלום.

הגיע הזמן לחשוב אחרת.

שיחזרו כולם.

שבת שלום, ושנצליח.

נ.ב -

בחודשי הקיץ לקחתי הפוגה מכתיבת הטורים השבועית, ואת הזמן הזה הקדשתי ל׳שיעור אזרחות׳.

׳שיעור אזרחות׳ מבקש לשמש לנו כמשקפיים: דרך להבין את הארץ הזו טוב יותר, ולהילחם עליה נכון יותר. הוא מתבונן בישראל מנקודת מבט אחרת, ודרכה - מנסה לספר לנו סיפור רעיוני שונה של הבעיה, של הפתרונות ושל הדרך אליהם. בדרך, הוא מציב בפנינו מראה שלא תמיד נוח להתבונן בה, אבל שבלעדיה - לא יהיה תיקון.

הסוגיות שהוא עוסק בהן רלוונטיות לכולנו, ולכן - גם המבנה, האורך והעריכה של הספרונצי׳ק הזה הותאמו לקריאה שזמינה לכולם. אני מזמין אותך לקרוא אותו ומקווה שישרת אותך.

תודה על הקריאה ולכל מי שעזרה השבוע. אם מצאת ערך בדברים - אנא חילקי עם אחרים 🫵, זו גם אחריות שלך.

לקבלת הטור השבועי ישר לווטסאפ כל שישי בבוקר (ובלי בלבולי מוח מיותרים) - זה פה.

תגובות ושאלות יתקבלו בשמחה ב- g@citizeng.co