ישראל טובה יותר איננה רחוקה כל כך, אם רק נתבונן בכיוון הנכון
- האזרח ג׳
- 4 באפר׳
- זמן קריאה 3 דקות
״תהומות שלנו, ואין אופק להיאחז״.
כך כתבה לי השבוע אישה יקרה, שמילותיה לא הניחו לי.
אלו מצטרפות לקולות רבים אחרים, שמכולם בוקע ייאוש דומה.
ששום דבר לא כבר יעזור. שהמלחמה הזו אבודה.
אבל מה הכוונה, אין אופק?!
האם רק אני רואה אותו?
בשבוע שבו אנשי לשכתו נחקרים על קשריהם עם כן-מדינת-טרור-לא-מדינת-טרור - וראש-הממשלה מאשים את רשויות החוק בקשירת קשר נגד הממשלה - ישראל מתוקנת נראית כמו חזון רחוק, ואולי גם כזו שכבר אינה בהישג יד.
אז דווקא בשבוע הזה, הנה צהר של תקווה.
כי יש אופק, אם נתבונן בכיוון הנכון.
אבן הדומינו הראשונה, בדרך לתיקון גדול יותר
הציניוּת מובנת.
הרי גם אם תלך מאיתנו הממשלה הזו, מה אז?
איך תיראה הממשלה הבאה? מה כבר תצליח לעשות?
וכמה זמן תחזיק עד שנחזור לאותה נקודה?
מהצד השני, אני מבין שגם הרעיון של תיקון שיטת הממשל - הגדרה מחדש של חוקי המשחק כך שרשויות המדינה ישרתו אותנו - הוא חזון שנדמה רחוק.
אז השבוע ננסה לדמיין צעד אחד בדרך לתיקון.
מעין אבן דומינו ראשונה, שלאחריה התיקון קרוב יותר.
אולי אפילו בלתי נמנע.
דמייני קלפי, רק קצת אחרת
דמייני שבבחירות הבאות את נכנסת לקלפי,
ובמקום שמות של מפלגות - את רואה שמות של מועמדים.
ובמקום לבחור רשימה אחת, התפקיד שלך הוא לבחור חמישה שמות.
מאיזו מפלגה שאת רוצה.
את יכולה גם לערבב .
חמישה פתקים נכנסים למעטפה, שהופכים לרשימה שלך.
בסוף היום, לוקחים את כל הפתקים הללו, וסופרים כמה קולות קיבל כל מועמד.
ובסוף - המאה ועשרים שקיבלו את מירב הקולות - הם הנבחרים שלנו לכנסת.
זה הכל.
מה לדעתך קורה עכשיו?
תיקון קטן, שינוי עצום
לכאורה, לא עשינו כאן הרבה.
הרי גם היום אנו בוחרים רשימות, אז מה זה משנה אם בחרנו רשימה שמישהו הכין לנו או הרכבנו רשימה משלנו?
אבל זה שינוי עצום.
כי ברגע שאנחנו בוחרים את המועמדים שלנו, חברי הכנסת תלויים בנו, ולא במנגנוני המפלגה; ובבחירות שיגיעו לאחר מכן, אותם חברי כנסת יעמדו למבחן הבוחר, על בסיס מה שהם עשו למען המצביעים שלהם (ולא למבחן מנגנון המפלגה, על בסיס מה שעשו למענו).
דמייני כעת את אותה הכנסת, כשהיא תמונת שיקוף של דעת הקהל הישראלית:
מה היה גורלו של חוק הגיוס?
מה היה קורה עם החקיקה המשפטית?
והאם חוק התקציב האחרון היה עובר?
האם את מאמינה שהכנסת הזו הייתה ממשיכה לתת אמון בממשלה שמסרבת להקים ועדת חקירה ממלכתית?
ועכשיו דמייני את חברי הכנסת שלנו. את הדמויות עצמן.
עכשיו את כבר רואה?
לסיום: זה לא הכל, אבל לפעמים הצעד הראשון הוא החשוב ביותר
האם שיטת הבחירות לכנסת היא פתרון שלם לבעיה? לא.
האם הפתרון המוצע הוא בהכרח הנכון ביותר? לא.
האם חברי הכנסת יתנדבו לקדם אותו? גם לא.
אבל האם זה פתרון שמקדם אותנו? כן.
האם רוב הישראלים יסכימו להעביר את כוח הבחירה לידיהם? כן.
והאם לאחר מכן, נפתחת הדלת לתיקון גדול יותר? כן.
לפעמים, אנו צריכים לראות את הצעדים הראשונים כדי להתחיל לצעוד בדרך.
כדי שנוכל לדון בפתרונות. כדי שנוכל לקדם אותם. ובעיקר - כדי שנבין שזו הבעיה שמולה אנו עומדים.
כי מרגע שמבינים אותה - האופק פתאום נגלה.
ישראל טובה יותר איננה רחוקה כל כך, אם רק נתבונן בכיוון הנכון.
שבת שלום, ושנצליח.
נ.ב -
בחודשי הקיץ לקחתי הפוגה מכתיבת הטורים השבועית, ואת הזמן הזה הקדשתי ל׳שיעור אזרחות׳.
׳שיעור אזרחות׳ מבקש לשמש לנו כמשקפיים: דרך להבין את הארץ הזו טוב יותר, ולהילחם עליה נכון יותר. הוא מתבונן בישראל מנקודת מבט אחרת, ודרכה - מנסה לספר לנו סיפור רעיוני שונה של הבעיה, של הפתרונות ושל הדרך אליהם. בדרך, הוא מציב בפנינו מראה שלא תמיד נוח להתבונן בה, אבל שבלעדיה - לא יהיה תיקון.
הסוגיות שהוא עוסק בהן רלוונטיות לכולנו, ולכן - גם המבנה, האורך והעריכה של הספרונצי׳ק הזה הותאמו לקריאה שזמינה לכולם. אני מזמין אותך לקרוא אותו ומקווה שישרת אותך.
תודה על הקריאה ולכל מי שעזרה השבוע. אם מצאת ערך בדברים - אנא חילקי עם אחרים 🫵, זו גם אחריות שלך.
לקבלת הטור השבועי ישר לווטסאפ כל שישי בבוקר (ובלי בלבולי מוח מיותרים) - זה פה.
תגובות ושאלות יתקבלו בשמחה ב- g@citizeng.co