כמו כדור אקמול לחולה סרטן: למה הקדמת הבחירות איננה התרופה
- האזרח ג׳
- 8 בפבר׳ 2024
- זמן קריאה 4 דקות
עודכן: 9 בפבר׳ 2024
ביום רביעי בערב, החטופות שחזרו מהשבי פילחו את לב האומה. הן התחננו מהממשלה שתחזיר את החטופים, ושתשלם את המחיר.
באחת ההחלטות הגורליות ביותר שידעה ישראל, בפני הממשלה עומדת בחירה קשה, בלתי אפשרית כמעט: בצד אחד חלופה רעה, בצד האחר חלופה רעה יותר.
וככל שהבחירה תפלח את ליבם ודעתם של חברי הממשלה, היא תפלח את העם עוד יותר: הוא זה שישלם את המחיר הקשה שלה והוא זה שישא את הצלקת לאורך שנים רבות. ולכן, לצד הדיון על עצם ההחלטה, מתחבאת לה שאלה אחרת, חשובה לא פחות:
במצב שבו לעם אין אמון בטוהר הבחירה, האם יכולה בכלל להתקיים בחירה נכונה?
השבוע הזה, לדוגמא
רק צריך להסתכל על השבוע האחרון כדי להבין ממה מורכבת מערכת קבלת ההחלטות של ראש ממשלה בישראל.
איתמר בן-גביר, השר לביטחון לאומי וחבר בקואליציה, התראיין השבוע לעיתון אמריקאי ותקף את מדיניות הממשלה שהוא חלק ממנה. זה היה כשבוע לאחר שרקד את דרכו ליישוב מחדש של רצועת עזה, בזמן מלחמה ובזמן שהחטופים עדיין שם, וכמה ימים אחרי שאיים לפרק את הממשלה אם עסקת החטופים תקודם.
וכל זה, עם חמישה אחוזים מהמנדטים. ח-מ-י-ש-ה א-ח-ו-ז-י-ם.
רק בגלל שאנחנו כבר רגילים למראות הללו, כדאי לעצור לרגע ולהבין מה קורה כאן: שר בממשלת ישראל, שאינו אמון על הנושא הביטחוני-מדיני ואינו מייצג את עמדת הממשלה בנושאים אלו; שמייצג בסך הכל חמישה אחוזים מהאוכלוסיה; תוקף את הממשלה שהוא חלק ממנה על המדיניות שיש לו אחריות כלפיה; ומאיים על ראש הממשלה (ועל המדינה כולה) שאם הממשלה לא תיכנע לדרישותיו - היא תיפול.
לעיני כל.
בזמן מלחמה.
ולאף אחד אין מה לעשות עם זה. לא לראש הממשלה. גם לא לנו.
נשים בצד את דעתנו על האיש ומשנתו האידיאולוגית - זו באמת איננה ביקורת על הטיעונים עצמם - ונשאל: בהינתן שהשרידות של ראש הממשלה תלויה באותו יו״ר מפלגה ובהינתן שלאותו יו״ר מפלגה יש אינטרס פוליטי מובהק לבדל את עצמו מראש הממשלה - האם ראש הממשלה יכול בכלל לקבל את ההחלטות מהשיקולים הנכונים? האם בבחירתו הוא מפעיל את מיטב שיקול הדעת שלו? והאם הוא פועל בשם אזרחי ישראל, או שנכנסים למערכת השיקולים שלו אינטרסים אחרים?
ואם טוהר הבחירה בסוגיה כה גורלית ומפלחת נגוע, ואם מקור הכשל הוא באופן הבסיסי שבו ממשלה בישראל מורכבת ופועלת, מה זה אומר לנו על כל החלטה אחרת שמקבלת הממשלה? ומה זה מלמד אותנו על תכלית המאבק לבניית ישראל טובה יותר?
בחירות הן הפתרון?
השבוע נסעתי לתל-אביב, והדבר הראשון שראיתי כשירדתי בתחנת האוטובוס הייתה מודעה ענקית שצעקה:
״מי שהרס לא יתקן. בחירות עכשיו! הכתובת על הקיר: מי שפירק, הפקיר, לא לקח אחריות, לא יצליח לשקם אותנו. אנחנו מחפשים מנהיגים בזמן שהם מחפשים אשמים. עכשיו העם!״
עכשיו, אני מבין שמודעות צריכות הרבה דרמה ופחות שכל, אבל אחרי שנה של מאבק פנימי קשה; אחרי מאות אלפי מפגינים ברחובות - כל שבוע - במשך חודשים ארוכים; אחרי טבח נורא ומלחמה עקובה מדם; ואחרי שראינו איך כל זה מתנהל - על הדם והכסף שלנו - זהו?!
בחירות?! זה באמת מה שיביא את התיקון?! זה מה שייתן את הכוח בידי העם להכריע?!
הרי גם הממשלה הזו - זו שמנוהלת ע״י המיעוט - נבחרה בבחירות. וגם הממשלה הקודמת - זו שהופלה ע״י המיעוט - נבחרה בבחירות. וזה לפני חדלי האישים; לפני המשרדים המיותרים; לפני האינטרסים הסותרים; לפני חוסר היציבות; לפני רשויות מסורסות ולפני אזרחים שאינם בעלי הבית במדינתם שלהם. הרי כל אלו בהכשר הבחירות! ואם באופן שיטתי - הבחירות מייצרות לנו ממשלה שאינה פועלת בשם העם; שאינה מסוגלת להגדיר ולממש מדיניות בצורה מועילה ויעילה; וכזו שאין לנו את הכוח לומר לה ׳עד כאן׳ - מדוע הדרישה שלנו היא לעוד בחירות?
לסיום, הצעד הראשון בדרך לפתרון הוא הגדרה נכונה של הבעיה
אין ויכוח כי בחירות הן תנאי הכרחי כדי להביא לכל תיקון מהותי.
הויכוח שלי הוא עם התפיסה כי הממשלה הזו היא שורש הבעיה, וכשהיא תלך בבחירות - המדינה הזו תתחיל לתפקד.
זה פשוט לא נכון.
לא בגלל שהממשלה הזו איננה אחראית על החידלון הגדול ביותר מאז קום המדינה (היא בהחלט אחראית עליו), אלא בגלל שהיא רק סימפטום של בעיה חמורה יותר; בגלל שגם אם ניפטר מהממשלה הזו בבחירות - כפי שקרה עם הממשלה הקודמת וגם זו שלפניה - ניתקל באותם הכשלים שוב; ובגלל שאם לא ניפטר ממנה בבחירות - אז את התחמושת הציבורית הגדולה ביותר שהייתה כאן מאז קום המדינה - אנרגיה אזרחית *אדירה* שאצורה כאן מימי המחאה ושתגדל שבעתיים לאחר המלחמה - אנחנו עומדים לבזבז על דרישה שלא תשנה כאן שום דבר מהותי בלאו הכי.
כמו כדור אקמול לחולה סרטן.
בעיית השורש היא שיטת הממשל: בגללה רשויות המדינה אינן פועלות בשם אזרחי המדינה; בגללה רשויות המדינה אינן מסוגלות להגדיר וליישם מדיניות באופן מועיל ויעיל; ובגללה מערכת היחסים שלנו עם המדינה היא כזו שאנחנו של המדינה, ולא להיפך.
בגללה יש לנו כזו ממשלה, כפי שראינו אותה השבוע.
ברגע ההיסטורי שאנחנו בתוכו, אם הדרישה שלנו מסתכמת בהקדמת הבחירות - אנחנו חוטאים לעצמנו פעמיים: ראשית, אנחנו נלחמים על תרופה שאנחנו כבר יודעים שתיכשל, ושנית - אנחנו ממשיכים להתעלם מהמחלה עצמה.
אם אנחנו רוצים לבנות ישראל טובה יותר, הגיע הזמן להתחיל להסתכל למחלה בעיניים. כמה צילומי רנטגן, המלצות לטיפול ושלוש סיבות טובות להישאר אופטימיים מצורפים מטה.
שבת שלום, ושנצליח.
תודה על הקריאה ולכל מי שעזרה השבוע. אם מצאת ערך בדברים - אנא העבירי (בקטנה) הלאה 🫵.
למה בקטנה? במקום לשתף עם כל העולם ולשכוח מזה - בחרי מישהי אחת או שתיים לחלוק איתן, ושלחי רק להן. זה יעזור לך יותר, להן יותר ולמטרה יותר. תודה.
לקבלת הטור השבועי ישר לווטסאפ כל שישי בבוקר (ובלי בלבולי מוח מיותרים) - זה פה.
תגובות ושאלות יתקבלו בשמחה ב- g@citizeng.co
שבת שלום, ושנצליח.
נ.ב
על אף האווירה החולה-משהו של מילות השבוע, יש לנו לפחות שלוש סיבות טובות לשמור על אופטימיות:
הראשונה היא רוחו של העם הזה, בחזית ובעורף, שהייתה ועודנה תרופה מצילת חיים לכל הרעות החולות שאנחנו חווים בתקופה הזו, והיא תהיה מקור הכוח לכל תיקון שלא יבוא.
השנייה, היא ההזדמנות שלפנינו: לפעמים, אנחנו שוקעים כל כך בפתולוגיה של המצב, שאנחנו שוכחים שהמרחק בינינו לבין מדינה וחברה בריאה הרבה יותר - איננו כה גדול. מדינת ישראל יכולה להיות מקום שבו כל אחת מאיתנו חיה את חייה, ושבה כולנו חיים את חיינו המשותפים, והמרחק בינינו לבינה אינו גדול כפי שאנחנו לפעמים מדמיינים.
והשלישית, היא הדרך לתיקון, שיכולה להיות ההזדמנות הגדולה שלנו להחזיר את האמון במדינה עצמה. אם נשכיל להתעלות מעל הדיון הזהותי-אידיאולוגי של ימין-שמאל-כן-ביבי-לא-ביבי לדיון שמדבר על האופן שבו אנחנו - האזרחים - בוחרים לנהל את חיינו המשותפים יחד (כלומר: איך מייצרים ממשלה שפועלת בשם העם; איך מורכבת ממשלה שיכולה לפעול למען העם; ואיך בונים את מערכת היחסים בינינו למדינה כך שאנחנו בעלי הבית כאן) - נוכל לייצר הסכמה חוצת קהלים על המהות של חיינו המשותפים כאן. הסוגיות אולי נשמעות טריויאליות, אבל הן חשובות הרבה יותר מרוב מוחלט של הסוגיות בהן אנחנו בוחרים להשקיע זמן ואנרגיה, שכן - במהותן - הן המפתח לאמון הכל כך חסר ברעיון של המדינה עצמה. ועל הדרך - הן גם יאפשרו לנו להתמודד עם הבעיה עצמה.