החלומות באוויר, הראש באדמה

שבוע.

זה בערך הזמן שחלף בין החתימה על ההסכם עם לבנון לנפילת המשטר בסוריה.

ובזמן הזה - שקט. 

לא שמענו אזעקות. 

קולות המטוסים שמעלינו פסקו. 

וכמו כל דבר שהופך נוכח בהיעדרו, השקט הזה רעם.

אבל השבוע - הציפורים המשונות חזרו להמריא ולנחות, צה״ל כבש את החרמון הסורי והעיניים כבר נשואות מזרחה, לאיראן.

בין לבין - עוד חיילים נפלו בעזה ובלבנון, והזמן הנדיר הזה - נראה שהסתיים. 

אבל זה, כמובן, לא הספיק לנו. בין נאום התוכחה של ראש הממשלה, הכנסת שהצביעה נגד רצון עמה ועד ההצגה בועדה לבחירת שופטים, חזרה לחיינו אותה חזית שהובילה אותנו לשבת השחורה:

החזית שבין הרשויות. 

וגם היום, כמו אז, הטרגדיה האמיתית היא העיוורון שלנו.

עם עִם הראש באדמה. 

הראש באדמה, גרסת ה׳מחנה הליברלי׳

השבוע, כל העיניים היו מופנות לעדוּת ראש הממשלה בבית המשפט.

זה היה אחרי שראש הממשלה השתלח במערכת אכיפת החוק, ולפני ההתלקחות המחודשת בין שר המשפטים לשופטי העליון, והרגיש כאילו עוד חלק מהמערכה המתמשכת שבין הרשות המבצעת לרשות השופטת.

אבל למעט השמפניות, הסיגרים וההטייה התקשורתית, אף כותרת לא זעקה על הפתולוגיה החמורה יותר במערכת ההפעלה הישראלית, זו שעמדה מול עינינו (או: התיישבה, במקרה הזה), ושנגעה בכלל לרשות האחרת: 

כמו תלמיד טוב בבית הספר - הגיע יושב ראש הכנסת לבית המשפט, כדי לתמוך בראש הממשלה - או שמא ראש המפלגה? - במשפט שמדינת ישראל מנהלת נגדו. ואף אחד לא דיבר על הפרדת הרשויות שאת חוסר-קיומה כבר אפשר היה ממש לראות.

שהרי עבורינו, כך נראית ד-מו-קרט-יה: אין הפרדה בין הרשות המחוקקת לרשות המבצעת; אף אחד מנציגינו לא נבחר על ידי הציבור; ונציגי בית העם, שאמורים לבקר את הממשלה, תלויים בעטיניה. 

אבל זו הד-מו-קרט-יה שמחנה שלם - המכנה עצמו ׳ליברלי׳ - עדיין נלחם עליה.

למה?

עיוורון מוחלט. 

ראש הרשות המחוקקת, הגיע לתמוך בראש הרשות המבצעת, בדיון בבית המשפט. כל מה שנדרש לדעת על הפרדת הרשויות בישראל, בתמונה אחת. צילום: ראובן קסטרו.

הראש באדמה, מחנה ׳בחירת העם׳

בהמשך השבוע, כשהחזית בין הממשלה לבית המשפט הגיעה לנקודת רתיחה נוספת, התייחס ממלא המקום של נשיא בית-המשפט העליון לניסיונות שמוביל שר המשפטים לעצב מחדש את מערכת היחסים בין הרשויות. כך הוא אמר: 

 ״בימים אלו, אנו עדים לניסיונות לחתור תחת החוסן של הרשות השופטת ולהחלישה – עד כדי חשש ממשי לכרסום בעצמאות המוסדית של הרשות השופטת וביסודות הפרדת הרשויות...״. מתוך נאומו של השופט יצחק עמית, מיום חמישי השבוע

יסודות הפרדת הרשויות??

על אילו יסודות, לעזאזל, הוא מדבר?!

אך בעודי תוהה עד-לאן-באמת-מגיע-העיוורון-שלנו, הגיעה תגובתו של שר המשפטים, שהייתה אבסורדית עוד יותר: 

״שופטי בית המשפט העליון לוקחים לעצמם את סמכויות הממשלה והכנסת, רומסים את בחירת העם, משליכים פעם אחר פעם לפח את קולם של מיליוני אזרחי ישראל, והופכים את עצמם לשליטים דיקטטורים, המתערבים וקובעים בכל דבר, במקום בחירתו של העם.״ מתוך תגובתו של השר לוין להחלטת בג״צ, מיום חמישי השבוע

אבל שר המשפטים כנראה שכח שאותה ׳דמוקרטיה׳ שהוא מקדם - זו שמייצגת את ׳בחירת העם׳ - רק השבוע הצביעה בכנסת נגד הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית, בניגוד לרצון העם; ממשיכה להנציח את עוול הגיוס ולעודד השתמטות ממוסדת, בניגוד לרצון העם; ומקדמת את אותה חקיקה משפטית, בניגוד לרצון העם.

ובמקרה הזה - אף אחד לא שאל: האם הכנסת והממשלה מייצגות את העם? ואם לא, למה?

שהרי עבורינו, כך נראית ׳בחירת העם׳: אין הפרדה בין הרשות המחוקקת לרשות המבצעת; אף אחד מנציגינו לא נבחר על ידי הציבור; ובית העם, שאמור לבקר את ממשלת ישראל, תלוי בעטיניה. 

אבל זו הדמוקרטיה שמחנה שלם - המכנה עצמו מה בדיוק? - נלחם עליה.

למה?

גם - עיוורון מוחלט. 

השר אמסלם מספר לנו שהממשלה לא מתכננת לעשות את מה שהעם דורש ממנה. וידאו: ערוץ הכנסת.

לסיום, זן נדיר

ואם כל הטוב הזה לא הספיק לנו, השבוע גם הלכה לעולמה היוצרת, הזמרת ומי שהייתה חלק מהפסקול של רבים מאיתנו, קורין אלאל.

אינני מבין גדול במוזיקה ואני לא יכול לומר שהכרתי את יצירתה על בוריה, אבל עבורי היא תמיד ייצגה קול אחר.

אמיץ וצבעוני ואמיתי. ועמוק.

עמוק, עמוק.

כזה שאנו זקוקים לו נואשות גם במחוזות אחרים. כי אפשר גם אחרת.

אחרי ששמעתי את החדשות על לכתה, נזכרתי ב׳זן נדיר׳, שיר ששמו מתאר אותה היטב, ושמילותיו מהוות סיום נכון לטור הזה.

לזכרה, ולכבודה של הציפור המשונה שהיא הארץ הזו.

שבת שלום, ושנצליח.

אנחנו מרמים בעיקר את עצמנו לא עיוורים אבל לא מביטים ולא ברור מה נשאיר אחרינו מלבד הפחדים אנחנו זן נדיר ציפור משונה החלומות באוויר הראש באדמה מתוך השיר ׳זן נדיר׳, מילים: חיים גולדברג, לחן: קורין אלאל

נ.ב -

בחודשי הקיץ לקחתי הפוגה מכתיבת הטורים השבועית, ואת הזמן הזה הקדשתי ל׳שיעור אזרחות׳.

׳שיעור אזרחות׳ מבקש לשמש לנו כמשקפיים: דרך להבין את הארץ הזו טוב יותר, ולהילחם עליה נכון יותר. הוא מתבונן בישראל מנקודת מבט אחרת, ודרכה - מנסה לספר לנו סיפור רעיוני שונה של הבעיה, של הפתרונות ושל הדרך אליהם. בדרך, הוא מציב בפנינו מראה שלא תמיד נוח להתבונן בה, אבל שבלעדיה - לא יהיה תיקון.

הסוגיות שהוא עוסק בהן רלוונטיות לכולנו, ולכן - גם המבנה, האורך והעריכה של הספרונצי׳ק הזה הותאמו לקריאה שזמינה לכולם. אני מזמין אותך לקרוא אותו ומקווה שישרת אותך.

---

תודה על הקריאה ולכל מי שעזרה השבוע. אם מצאת ערך בדברים - אנא חילקי עם אחרים 🫵, זו גם אחריות שלך.

לקבלת הטור השבועי ישר לווטסאפ כל שישי בבוקר (ובלי בלבולי מוח מיותרים) - זה פה.

תגובות ושאלות יתקבלו בשמחה ב- g@citizeng.co